לביה"ד בישראל סמכות לדון בתביעת אזרח ישראלי נגד עמותה הפועלת בשטחי הרשות

השופטת רונית רוזנפלד

1.      המערער, שהועסק על ידי המשיבה כיועצה המשפטי במשך תקופה בת כשנתיים ומחצה, הגיש לבית הדין האזורי בירושלים את תביעתו כנגד המשיבה (להלן גם- העמותה) בגין זכויות סוציאליות שונות שבהן לטענתו קופח על ידה. בית הדין  האזורי (השופטת יפה שטיין; עב 2364/05) קיבל את בקשת המשיבה ומחק את התביעה על הסף. בית הדין ציין בהחלטתו כי ספק אם קנה סמכות בינלאומית לדון בתביעה, וכי אין לו סמכות מקומית לדון בה. החלטתו  למחוק את התביעה על הסף נסמכת בעיקר על כך ש"בחינת מירב הזיקות, לרבות ציפיותיהם הסבירות של הצדדים בעת חתימת חוזה ההעסקה והיכולת לנהל הליך יעיל בישראל, מביאים לכלל מסקנה כי מדינת ישראל איננה הפורום הנאות לנהל את ההליך המשפטי בתיק זה". כנגד החלטת בית הדין האזורי למחוק את התביעה על הסף, הגיש המערער את הערעור שלפנינו.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2.      המערער הוא אזרח ישראלי, עורך דין במקצועו, שכתובתו בעיר אום אל פחם בה הוא מנהל משרד לעריכת דין. המערער הועסק על ידי העמותה כיועצה המשפטי מיום 1.5.01 ועד שפוטר מעבודתו ביום 18.9.03. העמותה, שמקום מושבה בעיר רמאללה, פעילה בתחום זכויות האזרח וזכויות עובדים. עיקר פעולתה בשטחי הרשות הפלשתינית (להלן גם: הרשות) . בין המערער לבין העמותה נחתם הסכם עבודה שתוקפו לשנתיים ימים החל מיום 1.5.01. ההסכם כתוב בשפה הערבית ונחתם בשטחי הרשות. שכרו החודשי של המערער נקבע בדולרים והוא עומד על פי ההסכם על  2600  דולר ארה"ב. לפי דברי ב"כ העמותה בדיון לפנינו, מס הכנסה שולם למדינת ישראל באמצעות הרשות. דמי ביטוח בריאות שולמו למערער באופן ישיר על מנת "על מנת שהוא יעביר את התשלומים כפי שהוא יודע".

         בהסכם העבודה (המתורגם) נמצא בין השאר, את ההוראות הבאות:       

"מאחר וצד ראשון מעוניין בהעסקת עו"ד במשרה מלאה, המוסמך          להופעות בבתי משפט ישראלים וזאת לפי הקריטריונים הרצופים בנספח להסכם זה ולפי מטרות המרכז......."(ההדגשה שלי, ר.ר .)

          כמו כן נקבע בהסכם כי:

"חוק העבודה הקיים באותה תקופה יהיה תקף בכל מערכת היחסים  בין הצדדים אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה."

          וכן:

"הצד השני מתחייב להופיע ולהתייצב במשרדי העמותה לפי   ובהתאם לשעות העבודה הקבועה ע"פ תנאי המשרה וזאת במידה ואינו מופיע בדיונים או הופעות בבתי משפט ו/או בתי דין ו/או מעקב עם עורכי דין נוספים שטיפלו בתיקים בהתאם לתוכניות העבודה."

          אין בהסכם הוראה בדבר בית המשפט המוסמך לדון בתביעה, ככל שתוגש כזו על    ידי מי מן הצדדים.

3.      לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, וכחלק מן הסכסוך הכולל ביניהם, פתחה העמותה בחודש יולי 2004 בהליכי הוצאה לפועל כנגד המערער בלשכת ההוצל"פ בנתניה. ההליכים שנפתחו הינם בגין שיקים המשוכים על שמו של המערער לטובת העמותה. המערער הגיש התנגדות לביצוע שטר, והדיון התנהל בבית משפט השלום בנתניה.

ההליך בבית הדין האזורי

4.      בתביעתו בבית הדין האזורי טען המערער כי במהלך תקופת עבודתו שולם  שכרו בחסר; כי פוטר מן העבודה בלא ששולמו לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, וכי לא שולמו לו תנאים נלווים. תביעתו הכספית כנגד העמותה עומדת על סך של  522,760 ש"ח. סכום התביעה כולל יתרת תשלום שכר טרחה בהתייחס לייצוג עובדים שטופלו על ידי העמותה. בכתב התביעה מתאר העובד את שאירע לטענתו ביום 18.9.03 ,שהוא מועד סיום יחסי העבודה, עת נלכד ביחד עם חברו על ידי מנכ"ל העמותה וחבורת בריונים, ונכלא במשרדיה ברמאללה למשך 5 שעות. לטענתו, אולץ במהלך אותו אירוע, תחת איומים שבהם אוים על ידי בריונים, למסור לעמותה שיקים בסכומים של מאות אלפי שקלים.

המשיבה עתרה לסילוק תביעתו של המערער על הסף, מחמת היעדר סמכות מקומית ו/או בינלאומית לבית הדין לדון בתביעה, ומן הטעם שבית הדין בישראל אינו הפורום הנאות לדון בה. בכתב ההגנה שהגישה לגופו של עניין, טענה כי אינה חייבת מאומה למערער, והכחישה את כל טענותיו.

5.      הצדדים הסכימו כי שאלת הסמכות והפורום הנאות תבוררנה ראשונות, במסגרת הדיון בבקשה לסילוק התביעה על הסף. לתמיכה בבקשה הגישה העמותה תצהיר של מר חסן ברגותי, מנכ"ל העמותה. המערער הגיש תצהיר מטעמו לתמיכה בתגובתו לבקשה. משמנכ"ל העמותה המתגורר בשטחי הרשות, לא התייצב לדיון שנקבע בבקשה, הסכימו הצדדים כי החלטה בבקשה לסילוק על הסף תינתן על יסוד סיכומים בכתב ומסמכים שיגיש כל אחד מהם.

פסק הדין של בית הדין האזורי

6.      בפסק דינו התייחס בית הדין האזורי ראשונה לשאלת הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה. בקשר לכך ציין בית הדין כי העמותה שהוקמה ברשות הפלשתינאית, ומשרדיה נמצאים בשטח הרשות, נתונה למרותה של הרשות. בכל זאת, לפי קביעת בית הדין "קיימת אפשרות להפעיל את השיפוט של מדינת ישראל על ידי מסירת הזמנה לדין לידי הנתבעת", ואולם "כדי להקנות לאותה ערכאה שיפוטית ישראלית את הסמכות הנ"ל צריך שתהא זו מסירה כדין". בית הדין קבע כי הצדדים לא התייחסו לשאלת אופן ביצוע מסירת ההזמנה לדין לידי העמותה, וכי " יתכן" שבית הדין לא רכש סמכות בינלאומית לדון בעניין.        

7.      לצורך המשך הדיון הניח בית הדין האזורי כי ההזמנה לדין הומצאה לעמותה כדין, ועבר לבחון את שאלת הסמכות המקומית. בית הדין קבע כי לא הוכח שהמערער הוא "עובד" שמקום עבודתו ו/או ביצוע עיקר עבודתו בשטח מדינת ישראל. זאת הסיק מהעובדה כי משרדי העמותה מצויים ברמאללה ותחום פעילותה ברשות. המערער הועסק על ידי העמותה על מנת שישמש יועצה המשפטי לשם פעילותה השוטפת, והעמותה פיקחה על התייצבות המערער במשרדיה. בית הדין הוסיף וקבע כי אף אם נצא מנקודת הנחה כי המערער הופיע בפני ערכאות ו/או מוסדות בישראל במסגרת תפקידו בעמותה, אין די בכך כדי לקבוע כי מקום עבודתו ו/או מקום ביצוע עיקר עבודתו בשטח מדינת ישראל.  על כן קבע בית הדין כי לא נתונה לו סמכות מקומית לדון בתביעה.